שפירא נ' מדיקל אופיר בע"מ

פסק דין

בפני תביעתה של התובעת לפיצוי בסך של 1,100 ₪ בגין נזקים שנתגלו בנעליים אשר רכשה מן הנתבעת ביום 15.2.12.

לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, לאחר כחודשיים בהם עשתה שימוש בנעליים אשר רכשה מאת הנתבעת, הבחינה כי סוליות הנעליים עומדות להתנתק ממקומן.

לטענתה, פנתה לסניף הנתבעת ומסרה את הנעליים לתיקון אך הן הודבקו ברשלנות ולא ניתן היה לעשות בהן שימוש.

עוד לטענתה, סירבה הנתבעת להחליפן בחדשות, לפיכך נאלצה התובעת להסתייע בשירותים של המועצה הישראלית לצרכנות אך גם התכתבות שכזו לא סייעה.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת להשיב לה את סכום הרכישה, בסך 600 ₪ וכן לפצות ב- 500 ₪ נוספים בגין עגמת נפש.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הפגם בנעליים נוצר כתוצאה מבלאי ולא עקב פגם במוצר. לטענתה, התובעת אינה זכאית לפיצוי.

ביום 18.8.13 התקיים בפני דיון ההוכחות בתביעה ונשמעו עדויותיהם של התובעת וכן נציג הנתבעת מר רפאל חג'ג'.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בעדויות הצדדים בפני, בתמונות הנעליים שהציגה התובעת ובנעליים עצמן שהובאו לדיון על ידי נציג הנתבעת, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לו סברה הנתבעת כי אין היא אחראית כלל לפגם שנתגלה בנעליים, אין זה סביר שתיטול אותם ותנסה להדביקן כפי שעשתה. יש לראות בכך "הודאת בעל דין" באחריותה לליקוי שהתגלה בממכר.

אין להתעלם מכך כי על פי התמונות שהציגה התובעת, התיקון שנעשה בנעליים היה תיקון רשלני, שגרם לכך שסימני דבק לבן נראו בבירור בחלק הקדמי של הנעליים, ולא ניתן היה לעשות בהן שימוש סביר.

מנגד, סבורני כי תביעתה של התובעת מופרזת ללא הצדקה. התובעת הודתה כי רכשה את הנעליים בסכום של 400 ₪ ולא 600 ₪ כפי שטענה בכתב התביעה.

לעניין עגמת הנפש הנטענת - נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי. 
 
יפים לעניין זה הדברים הבאים:  "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים".  
(מתוך ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים – ההדגשה שלי – י.ב.).

לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו לביטול עסקת המכר בכל הנוגע לנעליים נשוא כתב התביעה בלבד.

אני מורה לנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.4.12 ועד לתשלום המלא בפועל.

עוד אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בסך 150 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.